מה גרם לך להחליף את הגלשן בעולם העיצוב והחיים באירופה?
למעשה אני סתלבטן חוף ידוע. לא באמת שיניתי את הגלשנים למען האמנות או עיצוב, אלא כי זו הייתה הפרנסה הראשונה שלי. ציירתי על גלשנים כי הייתי צריך להתפרנס ורציתי לצייר באותו זמן. אז מלבד זה, היה לי סטודיו לאמנות והייתה לי עבודה בעיצוב וגלשנים נמצאים היכן שיש גולשים. אז גלשתי, ועבדתי והתפתחתי. הגעתי לאירופה קודם כל כי הלכתי אחרי הלב, שזה החלק החשוב ביותר, ושנית, כדי להעשיר את הידע, שלי הניסיון שלי, לפגוש תרבויות אחרות, אנשים אחרים.
עבודתך זוכה להכרה בכל מקום. חיית תקופות בשוויץ, גם ביפן... עכשיו אתה חי בצרפת, ונולדת בישראל. מהו בית בשבילך?
בית הוא המקום שבו אני נמצא. לפחות כך אני אוהב לחשוב. המשפחה שלי, משפחתי הקרובה, ילדיי, אישתי – אנחנו גרים בפאריז. המשפחה הגרעינית חיה רחוק, אבל זה במבט אחורה להיסטוריה. אני אוהב ללכת לאותם מקומות, כי יש לי מעט מאוד שגרה בחיי היומיום, אני אוהב שאני במצב סטטי כזה.
אחרי שטיילת בעולם כל כך הרבה, היית אומר שעיצוב הוא גלובלי?
המילה עיצוב כפי שהיא, אין לה משמעות עוד, מפני שכל דבר ממשחת שיניים ועד תרסיס לשיער, ועד מגהץ, או כיסא – נקרא עיצוב, כך שאני סבור שיש הגדרה חדשה. אך הדבר הגלובלי הוא החשיבה. אנחנו חייבים לחשוב על העיצוב כעל מדע, מדע של חיי היומיום, מדע של החיים, מדע של החברה, מדע של התרבות, מדע של כדור הארץ, מדע של חומרי גלם וכן הלאה. זה גלובלי, וזה ספציפי לכולנו.
אמנות, עיצוב... עד כמה מדובר במושגים נפרדים זה מזה?
Art and design are very different, they are, the initial starting point is from a completely different intellectual departure. You don’t make art for the same reasons. Design has a brief, art does not have a brief. Art has a necessity. Both of them can be an uncontrolled muscle. Only design needs an ignition, somebody has to come and tell you we need this, we need that and than you ask questions and you do what you do as a methodology. And in the art you wake up in the middle of the night and you have to do it because you have to do it, because if you are not going to do it, you are going to have to spend more time with the psychotherapist.
"המילה עיצוב כבר איבדה את משמעותה. צריך להגדיר אותה מחדש"
אתה פועל מתוך גישה רב-תחומית, כיצד אתה מגדיר את המקצוע שלך? האם עיצוב הוא רק אחת מהדרכים הרבות שעומדות לרשותך כדי לבטא את היצירתיות שלך?
אני לא יודע אם יש לי מקצוע. יש לי דרך חיים, יש לי דברים שאני צריך לעשות, ויש דברים שאני אוהב לעשות. הייתי אומר אולי שאני טכנו-משורר או אמן תעשייתי, או שאני אמן של החיים או אבא או אימא... אחד מאלה.
אמרת פעם שאתה אוהב כללים כדי שתוכל להתחמק מהם. מה הטעם בזה?
זה לא באמת להתחמק מהכללים, אלא לעקוף אותם. כשאתה יודע איפה המגבלות, אתה יודע איך לפרוץ אותן. אתה יכול לפחות לדמיין ולתכנן, ולחזות איך תתקדם בטווח הארוך. אם אינך מכיר את הכללים, אינך יודע מה הם ואינך יודע איפה הם, איפה הגבול – אז אתה לא יכול לעבור את הגבול. העניין שלי הוא לא להמשיך לרוץ על אותו מגרש. העניין שלי הוא לקחת את השותף שלי, מי שזה לא יהיה – בת זוג לחיים, שותף עסקי, שותף אינטלקטואלי – ולרוץ מעבר, ולהגיע למגרש שעוד לא הייתי בו.
האם הפונקציה היא בגדר חובה כשמעצבים?
מה אתה מנסה להעביר בעבודתך?
בעיצוב, מה שאני מעביר זה... המפגש הראשוון שלי הוא עם התעשייה שבה אני עובד, עם השותף שאיתו אני עובד. מבחינתי, אני לא מספק שירותים. אני עובד, ואני לוקח אותם ואת עצמי אל עתיד חדש. אם אנשים משתמשים בזה, אם אני משפר את חיי היומיום במחצית האחוז או ב-10 אחוזים או ב-0.000000 אחוז, זה טוב. כי הדבר החשוב הוא השיפור. אי אפשר לגרום נזק או לגרום עוני או לגרום חוסר תפקוד. זה לא מה שהעיצוב עושה כמקצוע... אני חושב שיש לנו, למעצבים, אחריות, ואנחנו צריכים להסתכל על האחריות הזו בקפידה וליישם אותה ביומיום.
אתה חושב שחללים נוצרים כדי לתת השראה לאנשים?
אני חושב שאם אתה יוצר חלל שנותן לך השראה, אתה כבר מעמיד פנים שאתה יודע איך להעניק השראה לאחרים. זו הנחה שהייתי אומר שיש בה יהירות מסוימת. יהירות במידה היא מועילה ונדרשת, אבל אנשים מקבלים השראה מכל כך הרבה דברים, שאיננו יכולים לחזות זאת מראש. אנשים רבים שואלים אותי: אז מאין אתה שואב השראה? אך אם הייתי יודע מאין אני לוקח השראה, הייתי הולך לשם כל יום עם שקית גדולה, מכניס אותה פנימה, את יודעת, בעזרת את גדולה, ולוקח את השקית הביתה. אבל אי אפשר לדעת. אני מקבל השראה מ-55 שנות הניסיון שלי בעולם, אז אם מישהו יוצא מפגישה מצוינת או ארוחה מצוינת לתוך חלל, הוא עשוי להרגיש מלא השראה. אך אם החלל הזה פחות מעורר השראה ממה שהייתה הפגישה, אז אין בו השראה. מה שחשוב זה לפתוח דלתות. הדרך לפתוח דלתות היא לתת לאנשים לדמיין, זו האנטיתיזה לארגון חברתי.
מהו התפקיד של חומרים בגישה שלך לעיצוב?
Cosentino היא חברה ספרדית. מה הקשר שלך לספרד?
My relationship with Spain historically goes to my grand grand grand grand grand parents because they were kicked out of here in the 16th century. I love coming to Spain because it’s Mediterranean and at the same time it has such a strong and beautiful character. It’s very colorful, very different, it’s breathtaking from that point of view, and historically it’s a dynamic country.
Arik Levy
Designer